כתובה. איראן. תר"ו.

זוהי כתובה מאיראן, המתוארכת לכ"ח בטבת תר"ו (1846). הכתובה כתובה בפרסית-יהודית בינונית, ומעידה על המנהגים והשפה של יהודי פרס בתקופה זו. אף על פי שהטופס עצמו ריק מפרטי חתן וכלה, הוא נושא חתימה יחידה של שלמה בן דוד, אשר ייתכן שהיה הסופר שכתב את המסמך. הכתובה מציינת גם את הנושא של "כתובה דאירכסא", המרמז על כתובה במקרה של נישואין שניים לאחר פטירת הבעל או גירושין, אם כי בהיעדר פרטים נוספים, לא ניתן לקבוע את נסיבותיה המדויקות. מסמך זה משמש עדות לנוהג כתיבת כתובות בקהילות יהודי איראן באמצע המאה ה-19.