אגרת אל רחמים שלמה הלוי.

איגרת זו, שנכתבה בירושלים בז' באב תרי"ב (1852) ונכתבה על ידי אדם החותם כ"הצעיר חנ"א", ממוענת אל הרב שלמה הלוי, המכונה בתואר הכבוד "כמוהר"ר שלמה בחכמתו מסג"ל נר"ו". האיגרת, הכתובה ב"מזרחית" (ככל הנראה ערבית יהודית), דנה בעיקר בסוגיית אמירת 'ברכו' בתפילת מנחה. חלקים ממנה נדפסו בספרו של הרב חיים בנימין פונטרימולי, 'פתח הדביר', חלק ב, אזמיר תרכ"ג, סימן רלו. עם זאת, האיגרת המקורית מכילה קטעים אישיים שלא נכללו בהדפסה, המעידים על יחסים קרובים ועל ענווה רבה מצד הכותב, המבקש מהרב הלוי להמשיך לדקדק אחריו ולהנחותו בדרך האמת. הוא גם מציין כי נאלץ לסטות ממנהגו הטוב של הרב בעניין עליות וחלוקת מצוות בבית הכנסת בשתי שבתות, ומתנצל על כך שצעק על השמש, מודה בטעותו ומבקש סליחה. האיגרת מספקת הצצה נדירה לחיי הקהילה היהודית בירושלים באמצע המאה ה-19, ליחסים בין רבנים וחכמים ולמנהגים הדתיים והחברתיים של התקופה.