כתובה. ירושלים, ישראל. תרכ"ב.

כתובה זו נכתבה בירושלים בתאריך ד' בכסלו תרכ"ב (1861) בלשון מזרחית רהוטה. היא מתעדת את נישואיהם של החתן אליהו בן אהרן מאימאראן והכלה רחל בוליסה בת יצחק. על הכתובה חתומים העדים אשר אלעזר שארכון ובנימין חמווי, כאשר העד בנימין חמווי חתם במצוות החתן. בכתובה נכללת התחייבות חמורה של החתן שלא יישא אישה אחרת בחיי הכלה, אלא אם תשהה עמו חמש שנים רצופות ולא תלד זרע של קיימא. כמו כן, החתן מתחייב שלא לעבור מארם צובא (חלב) והלאה, ולא מנא אמון (אלכסנדריה) והלאה, ולא בדרך ים, התחייבות המעידה על מגבלות תנועה גיאוגרפיות ספציפיות. פרט נוסף מציין כי זוהי כתובת גרושה, מה שמעיד על מעמדה הקודם של הכלה.