כתובה. ירושלים, ישראל. תרפ"ב.

כתובה זו נכתבה בירושלים בי"ד בניסן תרפ"ב (1922), בשפה ספרדית-מזרחית רהוטה. הכתובה מתעדת את נישואיהם של החתן מאיר בן נתנאל חבובה והכלה לאה בת יעקב חבובה. העדים החתומים על המסמך הם מאיר פאניזיל ובן ציון מרדכי חזן. החתן בעצמו חתם בשורת חתימות העדים במרכז. בין התנאים המיוחדים המפורטים בכתובה, החתן מתחייב שלא לשאת אישה אחרת בחיי הכלה, אלא אם כן שהו יחד עשר שנים ללא צאצאים של קיימא. הוא גם מתחייב שלא לעבור מארם צובא ונוא אמון והלאה, מבלי שישאיר לה גט זמן כשר. התחייבות זו מחוזקת בשבועה חמורה של החתן.