אגרת אל צבי הירש לעהרן.

איגרת זו, שנכתבה בווינה בכ"ה באדר תר"ו (1846), נשלחה אל צבי הירש לעהרן ועוסקת בתגובתו לאסיפת הרפורמים שהתקיימה בבראונשווייג בשנת 1844. האיגרת חושפת מחלוקת עמוקה בתוך העולם הרבני: בעוד שחכמי ירושלים סברו כי אין מקום לוויכוח עם הרפורמים, אלא יש להטיל עליהם חרמות ולהרחיקם, לעהרן צידד בגישה של דיון והחלפת דעות. הכותב, אדוט, הביע תמיכה בעמדת חכמי ירושלים, באומרו "כי לא נאה להכנס בויכוח ולדבר דבר תורה וחכמה עם בוערים כאלה", אך יחד עם זאת הבטיח את תמיכתו בלעהרן, ואף קיבל על עצמו לממן את הוצאות הדפוס של קונטרס "קנאת ציון" שחיבר הרב ישראל משה חזן, שנדפס באותה שנה באמסטרדם. בסוף האיגרת מופיעה תוספת מאת המעתיק, ראובן [ברוך]. איגרת זו שופכת אור על ההתמודדות של הקהילות היהודיות המסורתיות עם עליית הרפורמה במרכז אירופה, ועל הדילמות ההלכתיות והחברתיות שעמדו בפניהן.