קמיע.

תיעוד זה הוא קמיע עברי, כתוב בכתב מרובע, שנועד להגן על שרה בת שינייורו. הקמיע כולל טקסט מיסטי ופונה גם ל"סולטאנה בת רחל", שם שנכתב על גבי מחיקה, מה שמעיד על שינויים או התאמות שנעשו בו. הקמיע כולל תיאורים של "דוב הולך מעופרת" ו"שלושת פילגשים מלובשות ירוקים, מניקות לבניהן", אליהן מופנית בקשה לסייע בהנקה. קמיעות כאלה שימשו כהגנה וכסגולה לרפואה או פריון בקהילות ישראל.