כתובה. ארביל, עיראק. תרע"ט.

כתובה זו, שנכתבה בארביל שבעיראק בכ' באדר א' תרע"ט (1919), מתעדת את נישואיהם של החתן עובדיה בן ירמיה והכלה שמחה בת נחום שלום. ייחודה של כתובה זו הוא בהתייחסותה למצוות הייבום: אחיו של החתן, שהיה בעלה המנוח של הכלה, נפטר, ולכן הכתובה מציינת במפורש כי "הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת". עדים לחתונה היו יוסף סלבו ושלום חיים. הכתובה כתובה ב"מזרחית בינונית" וגודלה 33X21 ס"מ.