סגלות וקמעות.

המסמך, שנכתב ככל הנראה במאה ה-19, הוא חלק מכתב יד המכיל אוסף של סגולות וקמעות. הוא כתוב בחלקו בערבית וכולל התייחסויות לקבלה מעשית. בין ההיבטים המעניינים במסמך, מוזכרת סגולה המיוחסת לרבי יהודה החסיד, וכן עדות של הדיין רבי אברהם אזולאי זצ"ל מעיר מקנס שבמרוקו, המעיד על סגולה אחרת כ"בדוקה ומנוסה". הדברים מעידים על שילוב של מסורות קבליות ופולקלור יהודי, ועל חשיבותם של חכמים כרבי יהודה החסיד ורבי אברהם אזולאי בהעברת ידע זה ואישורו בקהילות ישראל, במיוחד בצפון אפריקה.