אגרת אל בן-ציון קואינקה.

איגרת זו, שנכתבה בירושלים בכ"ח במרחשון תרפ"ג (1922), ממוענת אל בן-ציון קואינקה. מחבר האיגרת, קשטיל, פונה אל קואינקה בניסיון לערער על החלטתו שלא להעניק לו תמיכה כספית. קשטיל מלין על כך שקואינקה אינו מכיר בו כתלמיד חכם, ומדגיש כי רבנים אחרים מכירים בערכו התורני. הוא מתאר את מצבו הכלכלי הקשה, בין היתר עקב סגירת בית הספר 'דורש ציון' שבו עבד. קשטיל מסיים את איגרתו בבקשה מקואינקה לחזור בו מדבריו, לחדול מלרדוף אותו, ולא להאמין ללשון הרע וההלשנות המובאות בפניו. האיגרת מספקת הצצה נדירה למאבקים הכלכליים והחברתיים של תלמידי חכמים בירושלים של שנות העשרים, ומעידה על חשיבות התמיכה הקהילתית והשפעת רכילות על מעמד אישי. היא נכתבה בשפה המזרחית, ככל הנראה בניב ערבי-יהודי.