אגרון עברי.

אגרון עברי זה, המתוארך למאה ה-16, מכיל אסופה עשירה של תכתובות ומסמכים משפטיים המשקפים את החיים התוססים והמורכבים של קהילות ישראל באיטליה ובאשכנז. בין תכניו מצוי כתב גזירה שנשלח על ידי רבני אשכנז, מקהילת טריאשטי, לרבני ויניציאה. כתב זה עוסק באדם מהעיר גניזין שבפולין, שהותיר את אשתו עגונה באשכנז בניגוד להבטחתו. המסמך כולל את תשובת חכמי ויניציאה, המתוארכת לי"ג בכסלו שע"ב (1611 לספירה) ולט' בטבת שמ"ב (1581 לספירה), וחושף את המאמצים הרבניים לטפל בענייני אישות בין קהילות שונות. האגרון כולל גם כתב השמצה חריף שכתב המומר יוסף ארלי כנגד חכם שערך בית דין וגבה עדות בעניין קידושי בת ר' יעקב פילאקסירו, עם עדים מפולין. כתב ההשמצה, הפותח במילים "מלא רוחב ארצך עמנואל כת סמאל והלילית", מכוון במיוחד נגד ר' עמנואל מקורופולי ואחרים. יוסף ארלי, שהמיר את דתו לנצרות, חותם את דבריו במילים "לא חכים ולא שונה הלכה סמי מומר מהכא יוסף ארלי". בנוסף, הקובץ מכיל אגרת מפלוני מפולין המתלונן בפני נמענים בלתי מזוהים נגד אנשי אסקולי, שהטילו עליו "ערך" (מס קהילה) למרות ששהותו שם הייתה "דירת עראי". מסמכים אלו מספקים תובנות חשובות בנושאי הלכה, ארגון קהילתי, יחסים בין-קהילתיים ואתגרים שעמדו בפני יחידים בעולם היהודי של התקופה.